ויאמר ה' אל אברם. סמך פרשה זו לכאן להודיענו מה שאמרו חכמינו ז"ל בא לטהר מסייעים אותו. כי לפי שלמעלה כתב שנתעוררו תרח ואברם לצאת מארצם ללכת ארצה כנען לפי שהיא ארץ טובה. מיד סייעו השם ואמר לו לך לך אל הארץ אשר אראך שהיא ארץ כנען. כי אחר שהאדם בעל בחירה. ראוי לו לקום משינתו. ואם באולי אין כחו משגת. יחדש השם בקרבו רוח נכונה ויסייעהו כאומרו דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו. וכן כתב בתורה ושבת עד ה' אלהיך. כי לך ראוי לשוב ולהתחזק. ואם באולי אחר שיתעורר לבו לא ידע דרך זו ילך. לזה חזר לומר ומל ה' אלהיך את לבבך וכתב ר"י ז"ל כמה שאין כח ידך משגת יחדש השם בקרבך רוח נכונה. וכן סמך בכאן זאת הפרשה להודיענו מאמרם ז"ל שאמרו המתחיל במצוה גומרה. ואם אינו גומרה מורידין אותו מגדולתו כמוזכר בסוטה על וירד יהודה. ולפי שבכאן נתעורר אברהם למצוה לעלות לארץ ישראל והלכו עד חרן ונתעכבו שם כדכתיב וישבו שם. לזה אמר לו השם לך לך ואל תעמוד על הפרק כי אחר שהתחלת במצוה אומרים לו גמור. ואמר ואעשך לגוי גדול כי המתחיל במצוה ולא גמרה מה עונשו שמורידין אותו מגדולתו. כדכתיב וירד יהודה ומתה בת שוע ושכיבו נמי ער ואונן. לזה אמר בכאן אם תגמור המצוה ואעשך לגוי גדול כנגד הבנים והאשה. וכנגד הגדולה אמר ואגדלה שמך. והוצרך לומר השם לאברם אל הארץ אשר אראך. לפי שאברהם בתחילת ימיו הכיר את השם מצד חכמתו ותבונתו. וכפי מה שאמרו במדרש הנעלם כי בחכמתו השיג כל הדברים והיה שואל כל המולדות וכל הארצות לידע תכונתם. וכן השיג השרים של מעלה של כל ארץ וארץ. וכשבא להשיג עמקה של ארץ ישראל ושר שלה לא השיג דבר ורצה לידע מנהיג כל אלה. וחשב שהוא השמש שהוא גדול המזלות. וכשראה שהוא שוקע אמר אין זה המנהיג. וזהו מי העיר ממזרח שהעיר רוחו ולבו מצד אור השמש. ולפי שהיה מבולבל בזה צדק יקראהו לרגלו. והעיר השם שנקרא צדק לבו ורוחו עד שראה שארץ ישראל היא מעולה מכל הארצות ושאין לה שר שוטר ומושל אלא ה' דורש אותה. ואז השיג שהשם מניע כל אלה הדברים בסיוע אלהי ואורו שזרח עליו:
ואמר לך לך מארצך וממולדתך ולא תחוש לדברי המזלות והמולדות ולא לתכונת הארץ. כי כל אשר יורו הככבים הבל וריק. וזהו לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך. היא ארץ ישראל שאתה מבולבל בה ואי אפשר להשיגה אם אני לא אראך מה שאתה מבקש. ובזה לא יקשה מה שאמרו והלא כבר יצא משם ובא עד חרן. וזה כעין מה שאמרו ויוצא אותו החוצה צא מאצטגנינות שלך. ואמר ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך כנגד מארצך וממולדתך ומבית אביך. לפי שהאדם שעוזב ארצו והולך אל ארץ אחרת הוא כמו גר ויחידי. לזה אמר ואעשך לגוי גדול. ולפי שאדם כשהוא בארץ מולדתו יש לו אחים וקרובים עד שבסיבתם יגדלוהו ויצא שמו בכל הארצות לזה אמר ואגדלה שמך. כי בידי היכולת והגדולה. ולפי שהעוזב ארצו ומולדתו ובית אביו כל העולם יתקללו בו היאך עזב בית אביו והלך תועה במדבר. לזה אמר והיה ברכה. כי אתה תהיה הברכה עצמה ובברכה א"א לחול הקללה. ואם באולי איפשר שיקללוך לא תחול קללתם לפי שהיא קללת חנם ואני אקללם כי ברכתי וקללתי תחול. וזהו ואברכה מברכיך ומקללך אאור. וחזר לומר ונברכו בך כדעת המדרש שאינו לשון ברכה אלא הוא כעין שאמרו אחד המבריך ואחד המרכיב. בכאן הודיענו כי כל משפחות האדמה יקראו על שמו וכלם יהיו נכללים ונברכים בו. כאומרו כי אב המון גוים נתתיך:
אחר כך אמר שעשה מאמר השם ויצא מחרן והלך לארץ ישראל ונראה אליו השם לבשרו בבנים ובנתינת הארץ. לפי שלמעלה לא אמר אלא ואעשך לגוי גדול ואין ידוע אם הם בני בית רבים או בנים. לכן אמר ליה לזרעך אתן את הארץ הזאת. ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. ואמר ויקרא בשם ה'. להודיענו מעלת התפלה שהתפלל על בניו. ובנה מזבח אחר על זה כי הראשון לא היה אלא על שנראה אליו. ולהודיענו שהיה מתפלל על בניו אמר ויקרא בשם ה'. שהוא סוד שלשה עשר מדות שלמד הקב"ה למשה לכפר על ישראל. וכמו שאמר שם ויעבור ה' על פניו כן אמר בכאן ויעבור אברם בארץ. לפי שכבר היה יודע סוד צירוף השמות ושם המפורש של ע"ב הנרמז במלת ויעבור. כי ע"ב שבו הוא שם המפורש היוצא מויסע ויבא ויט שיש בהם ע"ב אותיות בכל פסוק ופסוק ועולים אותיותיו למניין רט"ז שהוא כמו אריה וזהו סוד ויעבור. ולא היה ראוי לידע סוד זה לפי שאלו השלשה פסוקים הם כנגד אברהם יצחק ויעקב. ויסע הוא כנגד אברהם שהוא רחמים ויש בו ע"ב אותיות כמנין חסד לאברהם. ולכן אמר ויעבר אברם בארץ וכן ויקרא בשם ה':
ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה ענין הנפש והגוף וענין יצר הרע שנדבק באדם משעת לידתו. ואמרו כי אברהם סוד הנשמה שנחצבה מתחת כסא כבודו. וכשהשם רוצה להורידה לגוף האדם מברך אותה בברכות הרבה. וזהו ויאמר ה' אל אברם זאת הנשמה. לך לך ממקום מושבך ומבית אביך שהוא כסא הכבוד. אל הארץ אשר אראך זה גוף האדם. ואעשך לגוי גדול אלו הן הברכות שמברך אותה. כמוזכר בלידת הולד במקומו ויורני ויאמר לי יתמוך דברי לבך. ומה שבועה משביעין אותו אומרים לו הוי צדיק ואל תהי רשע. ואמר וילך אתו לוט. זה יצר הרע נחש הקדמוני שהוא ארור תרגום ליט. להורות שמיד כשננער מבטן אמו הולך עמו. וזהו וילך אברם וגו'. ואברם בן שבעים וה' שנה בצאתו מחרן לרמוז שיצר הטוב לא בא אל האדם עד י"ג שנה וזהו ע"ה הם שבעה וחמשה שהם י"ב כי בכל אלו השנים עשר שנה שולט יצר הרע קודם יצר הטוב. וזהו טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. מלך זקן זה יצר הרע שקדם באדם י"ב שנה משעת הלידה. וזהו כי מבית הסורים יצא למלוך. לא אמר מבית האסורים אלא מבית הסורים רוצה לומר מבית הסרחון תרגום ויבאש הוא וסרי. וזהו משננער מבטן אמו מלוכלך ברירין ובסרחון. ובשנת י"ג בא יצר טוב ושולט ביצר הרע ויוצא מחרונו. וזהו בצאתו מחרן. ויקח אברם את שרי אשתו זה הגוף ואת לוט זה יצר הרע ואת כל רכושם אלו המצות. וזהו ואת הנפש אשר עשו בחרן על כרחו של יצר הרע. ויצאו ללכת בעולם הזה שהיא ארץ כנען ומאזני מרמה. ויעבר אברם בארץ שמוליכין אותה לבית מדרשו של שם שמשם יוצאים ההוראות וזהו עד אלון מורה. והכנעני אז בארץ כבר רמזתי למעלה כי יצר הרע נקרא גם כן כנען. ואז נראה אליו ה' לברכו ולהבטיחו בבנים. ויעתק משם ההרה כי ביד האדם לפי פעולתיו בזה העולם אחר שנעתק ממקום שלמעלה לשכון בהר הזה החרב. או לעלות למעלה. או לירד למטה לעי השדה. וזהו ויט אהלה. או להיות בין בית אלמים והעי מקדם. ולכן צריך לעסוק בתורה ובמצות. וזהו ויבן שם מזבח לכפר עונותיו. ויקרא בשם ה' להתפלל. בענין שכל מסעיו יהיו לצד דרום לעלות למעלם וזהו הלוך ונסוע הנגבה עד כאן:
אחר כך אמר ויהי רעב בארץ. זה היה בסבת לוט שהיה הולך עם אברם שהיה רשע גמור ולא למד מאברהם אלא מעט מזער. וכן היה לנסותו כמאמרם ז"ל לפי שבא מתרח שהיה כלו סיגים הוצרך השם להכניסו בכור הברזל להשלים נפשו וכאומרו הגו סיגים מכסף וגומר. וכן היה זה רמיזה על העתיד כי מצד הרעב ירדו בניו מצרימה לעול הגלות. ולכן אמר אל שרה הנה נא ידעתי כי בעבור שאת יפת מראה יקחו אותך המצרים ולכן צריכה את לגדור עצמך מן הערוה. כענין שיהיה סימן לבניך שיגדרו עצמם מן הערוה במצרים. כי בזכות זה יצאו ישראל ממצרים כאומרם ז"ל בזכות ארבע דברים יצאו ישראל ממצרים וכו'. ולכן בבא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה ויראו לקחתה להם לפי שהיא ראויה למלך ולא להם ולכן כשראו אותה שרי פרעה לקחוה למלך. ולאברם הטיב בעבורה לפי שאמרה היא שהיתה אחותו כמו שהיה במצרים שכתוב שם וישאילום וינצלו את מצרים. וינגע ה' את פרעה ואת ביתו. לאות על מכות פרעה בשביל ישראל. ויקרא פרעה לאברם. כמו שאמר שם ויקרא למשה ולאהרן לילה. ועתה הנה אשתך קח ולך. כמו שאמר שם גם צאנכם גם בקרכם קחו וגומר. ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותם. כמו שאמר שם ויהי בשלח פרעה את העם. ויעל אברם ממצרים ולוט עמו. כמו שאמר שם וגם ערב רב עלה אתם. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. כמ"ש שם וינצלו את מצרים. ואמר וילך למסעיו להורות שאף על פי שהיה כבד מאד בזהב ובכסף לא רמה לבו ולא עיניו אלא הלך למסעיו כבראשונה. וזהו אל מקום המזבח:
